פרק ק תהילים. פרק ק' בתהילים מפורש

והרא"ש שבת פרק י"ד סימן א' בפרעוש בפנים קאמר, או דפרעוש לא מאוס בחוץ ככינה לבנה" וכתב הכה"ח בס"ק צ"ח : "והוא הדין לכוף עליהם כלי, ואפילו יושבים במקומם או בורחין מפניו"
ראה מש"כ הרמ"א סי' שט"ז סעי' ג' : "ולכן יש ליזהר שלא לסגור תיבה קטנה, או לסתום כלים שזבובים בו בשבת, דהוי פסיק רישיה שיצודו שם, ויש מקילין במקום שאם יפתח הכלי ליטלם משם, יברחו" כתב המשנ"ב סי' שט"ז ס"ק י"ד : "אלא יתן סכין או שום דבר אחר בין הכיסוי להתיבה בענין שיוכלו לצאת משם, וכן אם יש חור קטן בתיבה, אף שאינו נראה להדיא להזבובים, אפילו הכי מותר, דתו לא הוי פסיק רישיה", וראה בכה"ח שם ס"ק כ"ה

תהילים פרק נב

וכן מתוך שיעוריו שנמסרו תמידין כסדרן בישיבת מנחת יהודה בירושלים ת"ו תשמ"ג — תשס"ח.

25
תהילים פרק קנ
הגה: ולכן יש להזהר שלא לסגור תיבה קטנה, או לסתום כלים שזבובים בו בשבת, דהוי פסיק רישיה שיצודו שם
תהילים פרק
חייב עליו, אין במינו נצוד — פטור אבל אסור
תהילים פרק ק
וראה עוד בכה"ח סי' ש"ח ס"ק רל"ד
המחבר מבקש מהאל להציל אותו מאדם רע ומאיש רשע בכלל התוספות שבת י"ז ע"ב ד"ה "אין פורסין" כתבו על דברי בית שמאי שאסור לפרוס מצודות בע"ש אלא בכדי שיצדו מבעוד יום, ובית הלל חולקים ומתירים עם שמש: "אף על גב דבשבת נמי אם פירש מצודה — אינו חייב חטאת, שאינו יודע אם יצוד אם לאו, מ"מ גזרו לפרוש מצודה, דפעמים אתי לידי חיוב חטאת, כגון שבשעת פריסתו ילכוד, דהכי קתני בתוספתא: הפורס מצודה לבהמה או לעוף ונכנס לתוכה — חייב"
ואם בלילה עקצו בבשרו ואינו יודע אם הוא כינה או פרעוש — הרי זה יזרקנו, דשמא פרעוש הוא" ובביאור הלכה שם ד"ה "ויש מקילין" כתב: "עיין במשנה ברורה מה שכתב בשם הב"ח ומג"א והכרעת הט"ז להקל כשיש ספק אם יש שם זבובים

תהילים פרק ק

וכתב כה"ח שם ס"ק ע"ג : "אבל אין חיוב צידה, כאן דהוי דבר שאין במינו ניצוד.

30
פרק צ'
ה אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב; שֶׁקֶר, מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה
תהילים
אמנם אם הכלוב נמצא בתוך חדר או חצר סגורים, וגם לאחר שיפתח את הכלוב יהיה ניתן לתפוס את בעלי חיים בשחיה אחת, מותר לפתוח את דלת הכלוב ואף לסגרה ואין צריך להיזהר בזה כלל, כיון שגם אם יצאו בעלי החיים הרי הם עדיין בגדר ניצוד ועומד
תהלים פרק ק
ואע"פ שבסעי' י' כתב השו"ע שנחש ועקרב אפי' במקום שאין ממתין — מותר להורגם, כבר כתב שם המשנ"ב בס"ק מ"ו : "מיהו לדידן דסבירא לן מלאכה שאין צריכה לגופה מדרבנן הוא דאסירא, אף שאין ספק פקוח נפש כלל — שרי משום צערא בעלמא, כדי שלא יוזק